הקמעים מהווים כלי קיבול לכל הצרכים להם אנו משתוקקים. הם יוצרים חיבור ופעולה אנרגטית למימוש בקשותינו ורצונותינו והם כוללים צרופי שמות ("צפנים") וחותמים, שבכחם להפעיל על הנושא אותם, את השפע האלוהי לאותו צורך לו אנו זקוקים. הקמיע מחבר אותנו למקור כח, שבאמצעותו מקבלים את כל הטוב שבבריאה תוך שיפור מצבנו החומרי והרגשי. הקמיע כמקור כח בפני עצמו מוצע על "אבן" שהינה תשתית אנרגטית, כלי קיבול בעל עוצמה לכשעצמה.
במהלך מסעו של יעקב אבינו בהערכותו לתנומה חטופה בוחר להניח את ראשו על "אבן":
"ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא".
בבוקר שלמחרת ליל ההשראה של חלום "סולם יעקב" וההתגלות האלוהית, לוקח יעקב את אותה "אבן", מציב וקובע אותה כמזבח:
"ויקח את "האבן" אשר שם מראשותיו וישם אותה מצבה ויצוק שמן על ראשה".
מאוחר יותר במעמד הר סיני אנו מצווים לבנות מזבח אך ורק "מאבן"
"...מזבח אבנים תעשה לי".
בגילוי נומורולוגי מצאתי להאיר את עיניך לעוצמת התשתית עליו קבענו את הקמיע "אבן".
שמו של הבורא "יהוה"
(יוד, הה, ואו, הה) = 53.
"אבן" = 53.
|
EN
